חיפוש

סיפור המעסה

20 אפריל 2015 הודעה בפייסבוק:

רותי שלום, מחפש מטפלת לחולת ALS בהתנדבות. אני לא יכול כי היא חוזרת בתשובה וצריכה מטפלת זה דרך ארגון ידי אור. תודה, יעקב.

ללא היסוס עניתי, "כן, שיתקשרו אליי".


זה היה היום של תחילת המסע שלי עם עמותת ידי אור ועם מחלת ה ALS.

כמו אנשים רבים, ההיכרות היחידה שלי עם המחלה היתה דרך אתגר דלי הקרח שהציף את הרשתות החברתיות באותה שנה. הדס מידי אור התקשרה אלי ואחר כך נפגשתי עם זוהר, העובדת הסוציאלית של עמותת ישראלס באזור הצפון. הגעתי לפגישה עם זוהר ללא ידע מוקדם על המחלה, ואז החלו החששות. כשקבעתי את הפגישה הראשונה עם המטופלת שלי, ביקשתי שאחותה תהיה נוכחת ולא ממש ידעתי לקראת מה אני הולכת.

מעבר לשאלות שעולות בכל מפגש עם מטופל חדש: האם הטיפול שלי הוא המיטבי עבורו? האם יש לי את הידע הנחוץ על מנת לתת לו את הטיפול המיטבי? עלו בי הפעם שאלות הרבה יותר בסיסיות: איך אצליח לתקשר איתה? האם אני עלולה חלילה להחמיר את מצבה?

ואז נכנסתי לבית...וכל החששות התפוגגו! הדבר הראשון שראיתי היה החיוך שלה. בכורסה בסלון ישבה בחורה צעירה, יפהפיה, מצחיקה וחייכנית. אכן, מבחינת התקשורת, הפגישה הראשונה ואולי גם השניה היו מאתגרות מעט. האתגר הנוסף היה האתגר הטיפולי. הובהר לי שאין ביכולתי לשפר את מצבה או למנוע את הידרדרות המחלה. כל שיש ביכולתי לעשות הוא להקל ברגע נתון על הכאבים. וכך, בכל הזדמנות שיש לי, בכל כנס, בכל קורס שאני לומדת, עומדות מול עיני המטופלות שלי והשאלה "איך אני מיישמת פעולה טיפולית כזו או אחרת איתן?"

עם הזמן גיליתי צדדים נוספים של המטופלת שלי והתחלנו להיפגש גם פעם נוספת בשבוע. למדתי להכיר חברה, אישה עם תעצומות נפש שקשה להסביר. אופטימית וחייכנית (נכון, לא רק... אבל בעיקר). פגשתי את המשפחה המדהימה שלה, את אחותה ששמה את החיים שלה בהמתנה כדי להיענות לכל בקשה ומשאלה של אחותה החולה. ועם הזמן גיליתי שאני זקוקה למפגשים האלו ושאני מצפה לפיסת השלווה הזו במשך השבוע.

ואז הגיעו פניות לגבי מטופלים נוספים, ושוב ללא היסוס עניתי בחיוב. ושוב החששות. הפעם הייתי אמורה לפגוש חולה מרותקת למיטה ומונשמת. שוב, לא ידעתי בדיוק לקראת מה אני הולכת, אבל היה לי ברור מעל לכל ספק שמעבר לאתגר המקצועי שמלווה אותי לכל אורך הדרך, אני עושה את הדבר הנכון למטופלים, למשפחה ובעיקר לעצמי. המטופלת השניה אכן מציבה אתגר מורכב יותר הן מבחינה מקצועית והן תקשורתית.

ואז הגיעה מטופלת שלישית. הגעתי לבית מקסים בכפר במגזר הערבי, פגשתי אישה בת 38, אמא לארבעה ילדים. וכאן שוב האתגר התקשורתי (כמעט ניטלה ממנה לחלוטין יכולת הדיבור) משתלב באתגר המקצועי. ושוב נוצר קשר מדהים של חברות ושל היכרות עם המשפחה.

עם כל שלושת המטופלות שלי למדתי שיעורים כל כך חשובים לחיים, בעיקר על תקווה וצניעות.

באחד המפגשים של מטפלי ידי אור, שאלה אותי הדס אם "זה לא יותר מידי שלושה מטפלים?" ותיקנה את עצמה...."מטופלים". תיקנתי אותה בחזרה...אני אכן נפגשת עם שלוש מטפלות. כל אחת בדרכה הופכת אותי למטפלת טובה יותר, רגישה יותר, קשובה יותר. וכל אחת מהן הופכת אותי לאדם טוב יותר, טוב יותר לסביבה ובעיקר לעצמי.

אני מגלה את העוצמה הטמונה בנפש האדם, גם כשאתה חושב שהחיים מגישים לך קוצים, מבט עמוק יותר, נינוח יותר, יאפשר לך לראות גם את הפרחים בין הקוצים האלו.


כתבה: רותי רופ ליאני, מטפלת רפואה משלימה המתנדבת בידי אור