חיפוש

צביה גנצקי מתארת את משמעות ההתנדבות עבור ישראל בעלה, זכרו לברכה:

הדס יקרה ואהובה,

לא אוכל אף פעם לשכוח אותך ואת השליחות המבורכת שאת עושה בעולם הזה .

כשישראל בעלי האהוב ז"ל חלה במחלת ה-ALS

ואני , חיפשתי כל דרך לעזור ולהקל עליו ,

נחשפתי לקבוצה שאת עומדת בראשה ומנהלת אותה – קבוצת "ידיי אור " .

וזכיתי !

לכשהכרתי אתכם נחשפתי לא רק לחבורה של "ידי אור" שאתם

אלא, מלאכים שמפיצים הרבה אור בעולם .

ישראל בעיקר ,זכה להכיר אנשים מדהימים שעזרו לו והקלו את הכאב

ושאר התופעות הלא נעימות שסבל מהם הן בגוף והן בנפש.

הכנסת אלינו הביתה

את הגר האהובה שלנו מלאכית ברמ"ח אבריה

ואת רונן איש מקסים שכולו אהבה נתינה ומקצועיות

שני אנשים שהפכו לחלק מהמשפחה .

ישראל חיכה אחרי כל ביקור שלהם לביקור הבא

ואת , תמיד טרחת לבדוק שאנחנו מרוצים ושבעי רצון .

שמרת תמיד על קשר .

מיותר לציין שכל הטיפולים שישראל קיבל

אינם יכולים להימדד בשום סכום כסף בעולם ואת שלחת לנו את המלאכים האלה שגבו סכום כ"כ מזערי ורק סמלי .

הודיתי לכם בעבר ואמשיך להודות לכם תמיד על מה שאתם .

חבורה שקשה היום למצוא בעולם הכה חומרי העטוף באינטרסים ללא גבולות.

הייתם שם תמיד עד היום האחרון , בכדי רק לתת וללא שום תנאי

ונתתם המון.

הדס אהובה ,

ברצוני שוב לברך אותך ולאחל לך שתזכי לקבל מכל הטוב שאת נותנת בעולם הזה

את ראויה לטוב ביותר בהכל

הצלחה רבה בכל שתעשי ובריאות בעיקר לכולנו .

באהבה רבה,


ממני צביה גנצקי